החלטה בתיק תא"ק 45169-06

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד למתן החלטה בערעור שהגישו הנתבעים.

פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 1/8/12, ואלה ההוראות שניתנוט בסיומו:

" סוף דבר

54.      ממכלול הראיות והעדויות שבפני עולה כי הנתבעים פלשו למקרקעין בטווח הזמנים בהם צולמו תצלומי האוויר, בין מאי 1997 ומאי 1998. הנתבעים לא הציגו כל ראיה בכתב או עדות אשר תתמוך בגרסתם כי משפחתם יושבת במקום עשרות שנים קודם לכן ובאופן רציף. אין לנתבעים זכות כלשהי במקרקעין, והם מחזיקים במקרקעין כמסיגי גבול ולא כבני רשות. אין בסיס לטענת הנתבעים בדבר זכאות לפיצוי כנגד הפינוי.

55.      הנתבעים יפנו את המקרקעין, כמשמעם לעיל, וכפי שסומנו בתרשים המצורף לתצהיר הפנר, וימסרו את החזקה בהם לתובעים כשהמקרקעין פנויים מכל אדם וריקים מכל חפץ ששייך לנתבעים. ניתנת לנתבעים שהות של 90 יום לצורך התארגנות, כך שהפינוי יבוצע לא יאוחר מיום 1/11/12 בשעה 13:00.

  56.      בהתאם להחלטה מיום 12/01/10, רשאים התובעים לתבוע בתביעה נפרדת כל סעד כספי, ובכלל זה דמי שימוש.

  57.      הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 1 ולתובעים 2-5 הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח, ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח, לכל אחת מקבוצות התובעים (דהיינו בסה"כ הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח ושכ"ט עורכי דין בסך 40,000 ש"ח).

  התשלום ישולם תוך 30 יום."

עד למתן החלטה סופית בבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, שהותנה בהפקדת פיקדון בסך 100,000 ש"ח. בהוראת בית המשפט המחוזי הופחת העירבון לסך של 40,000 ש"ח שהפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט.

בבקשתם מצביעים הנתבעים על השגיאות שנפלו לשיטתם בפסק הדין, ועל הנזק שייגרם להם כתוצאה מביצועו. עוד מציינים הנתבעים כי התובעת 1 מכרה את חלקה במקרקעין לחברה אחרת, עימה חתמו הנתבעים על הסכם, לפיו הם זכאים להוסיף ולהחזיק בחלק מהמקרקעין נושא התביעה. חברה זו - יורוקום נדל"ן בע"מ - צורפה כמשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע. משיבה זו מאשרת את דבר ההסכם ונכונה לפעול על פיו, מבלי שי בכך כדי לפגוע בתקפו של פסק הדין.

עיינתי בטענות הצדדים ואיני רואה להיעתר לבקשה.

הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין מושא הערעור. חריגה מכלל זה תיעשה במקום בו נראה כי טובים סיכויי הערעור, וכי אם יבוצע פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ותגרם פגיעה ניכרת למערערים (מאזן הנוחות).

איני נדרש לטענות בעניין סיכויי הערעור. טענות אלה הינן עניין לערכאת הערעור לעסוק בו. אין לי אלא לחזור על מסקנת פסק הדין ולפיה הנתבעים מחזיקים במקרקעין נושא התביעה כמסיגי גבול וללא זכות שבדין.

אשר לפגיעה בנתבעים -

הנתבעים מעכבים את פיתוח המקרקעין נושא התביעה, משך שנים ארוכות. אין חולק כי הבעלות במקרקעין שייכת לתובעים. לכל היותר, יימצאו הנתבעים זכאים לפיצויים כנגד פינויים מהמקרקעין אם תתקבל עמדתם. נמצא, אפוא, שהמחלוקת היא מחלוקת כספית. מחלוקת כספית אינה מצדיקה מתן אפשרות לנתבעים להוסיף ולהחזיק במקרקעין עד לבירור הערעור. ככל שתתקבל עמדת הנתבעים ישלמו להם התובעים פיצויים כנגד הפינוי בסכום שייקבע. בהקש זה ראוי לציין כי אין מדובר במקרקעין המשמשים למגורי הנתבעים אלא לצרכי עסק של משתלה. גם לעניין זה נודעת חשיבות בכל הנוגע לבחינת מאזן הנוחות.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

על מנת לאפשר לנתבעים להעמיד החלטה זו במבחן ערכאת הערעור יישאר עיכוב הביצוע הארעי על כנו עד ליום 20/2/13. עיכוב נוסף מותנה בהחלטה מתאימה של ערכאת הערעור.

בשולי הדברים אבקש להוסיף מספר הערות:

א.         גם לו קיבלתי את בקשת הנתבעים לעניין הפינוי, אין כל הצדקה שבדין לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לתשלום ההוצאות שנפסקו. בעניין זה מדובר בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, לגביו לא הובא כל נימוק שמכוחו ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.